גז"ד לנאשמים בביצוע חבלה בנסיבות מחמירות

1          הנאשמים שלפני הודו בעובדות כתב אישום מתוקן לאחר שהגיעו להסדר עם המאשימה, לפיו יותר להם לחזור בהם מכפירתם בעובדות כתב האישום המקורי, כתב האישום יתוקן, ולאחר שיודו, יטען כל אחד מהצדדים לעונש, דהיינו לא הייתה הסכמה לטיעון משותף לגובהו של העונש.

על פי הודאתם הורשעו הנאשמים בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333+335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.  

2          העובדות שתוארו בכתב האישום ובהן הודו הנאשמים, היו כדלקמן:

            בחודש יולי 08 סיכמו הנאשמים ביניהם לתקוף את המתלונן ולגרום לו חבלה חמורה. הם הגיעו למקום בו שהה המתלונן ברכבים נפרדים. בהתאם למוסכם ביניהם, ירד הנאשם 1 מרכבו כשהוא אוחז במקל גדול, בו הכה את המתלונן בעוצמה. בעוד המתלונן מנסה להתרומם, נסע הנאשם 2 עם רכבו במטרה לדרוס אותו, ואף פעולה זו היתה מתוכננת  מראש בין הנאשמים. הנאשם 2 עלה עם גלגלי רכבו על גופו של המתלונן, ולא נתן לו, בהתנגשו בו עם רכבו, להתרומם. כל אותה עת, המשיך נאשם 1 להכות במקלו בראשו של המתלונן.

            לאחר מכן נמלטו הנאשמים מהמקום.

3          המתלונן פונה לבית החולים, שם קיבל טיפול רפואי לחבלות בכל חלקי גופו, שכללו פצע בקרקפת באורך 5.5 ס"מ אשר היה צורך לתופרו בבית החולים, להמטומות ולשפשופים בחלקי גופו השונים לרבות רגליו וידיו, ובסימני הדריסה בפלג גופו התחתון. הנאשם לא נזקק לאשפוז ולאחר הטיפול בו, שוחרר לביתו.

4          לא נמסר לי על הרקע והסיבה לתקיפה החמורה, שתקפו הנאשמים את המתלונן. מה שכן הובא לפני הוא, שהם קרובי משפחה של המתלונן, ככל הנראה בני דודים (וראו עדותו של המתלונן בעמ' 11 לכתב האישום).

5          המחוקק ראה את העבירה של גרימת חבלה בנסיבות חמורות יחד עם הנסיבות המתוארות בסעיף 335 לחוק העונשין בחומרה , וניתן להווכח בכך לפי רמת הענישה הגבוהה - עד 14 שנות מאסר.                           

            גם העובדות שבהן הודו הנאשמים מעידות על החומרה והאכזריות במעשי הנאשמים: המתלונן היה קרוב משפחתם. הוא צעיר מהם. גילו כבן 24 שנים ואילו הנאשם 1 הוא כבן 41 שנים, והנאשם 2  הוא כבן 39 שנים. חבירתם יחד להכות ולפגוע במתלונן אף היא מעידה על כך שלא היו להם מוסרות לא של מורא החוק ולא של התנהגות הומנית. התקיפה האכזרית תוכננה מראש: החבלה לא ארעה על רקע קטטה שהתפתחה במקום, אלא הם שחיפשו את המתלונן במטרה לפגוע בו. כאמור, התקיפה באופן בו בוצעה, לא הניחה למתלונן סיכוי להתגונן. הוא הופתע ככל הנראה, הנאשמים הצטיידו בכלי משחית - המקל ובעיקר הרכב. השימוש ברכב, כמו גם במקל על מטרת להכות בחוזקה בראשו של המתלונן, עלול היה להביא לפציעה קשה הרבה יותר ואף למוות, אפילו לא הייתה זו כוונתם המקורית של הנאשמים. חובה היא גם על בתי המשפט להעביר את המסר, כי מי שנוקט באמצעים כה אלימים, העלולים לגרום אף למוות או לנכות, הרי בעצם נטילת הסיכון שתוצאה כזו תקרה, יש משום קריאת תגר על הערך הכה חשוב של שמירת חיי אדם, ודינה לענישה מחמירה.

            בנסיבות אלו הענישה על מעשיהם של הנאשמים צריכה להיות כזו המרתיעה את הציבור, במטרה לנסות ולהקטין את מימדיה של האלימות שפשתה בחברתנו כ"אש בשדה קוצים" .

6          ענישתנו הנוהגת אמורה לקחת בחשבון גם את הנסיבות המיוחדות של הנאשם העומד לדין. זוהי ה"ענישה האינדיבידואלית", אשר לעומת האינטרס הציבורי של ענישה ראויה ומרתיעה, מביאה בחשבון את נתוניו הספציפיים של הנאשם (וראו ת"פ (מחוזי-ת"א 40141/06 מדינת ישראל נ' ששון (לא פורסם, 12.3.2007); ת"פ (מחוזי-ת"א) 40127/03 מדינת ישראל נ' בילאל (לא פורסם, 30.9.2003)). לנאשמים שלפנינו יש מספר נתונים שיש לקחתם בחשבון להקלה בעונשם. עמד עליהם הסניגור ובהרחבה.

הנאשמים ערכו עם המתלונן ומשפחתו סולחה במסגרתה שולמו למתלונן פיצויים בסכום של 50,000 ש"ח והתחייבו לחזור ליחסים תקינים במשפחה המורחבת.

מטעם הנאשמים העידו בשלב הטיעונים לעונש ממכובדי העיר, לרבות ראש העיר, במטרה לבקש כי יינתן משקל רב לסולחה אליה הגיעו ולמצב משפחותיהם של הנאשמים. בין המעידים לטובתם היה אף המתלונן עצמו, אשר ביקש רחמים עליהם ועל ילדיהם, חלקם רכים בשנים. לטענתו, לאחר הסולחה לא נשארו אצלו רגשי שנאה כלפיהם והם חזרו להיות משפחה.

            מוסד הסולחה מוסד חשוב הוא. אין הוא בא במקום נקיטה בהליכים פליליים ובענישה מטעם רשויות החוק. אולם יש בה, בנוסף לכך שהיא עשויה להביא לשקט מיידי בין הניצים ומשפחותיהם, וערך ה"שלום" ערך חשוב הוא, גם משום לקיחת אחריות למעשים הפליליים שנעשו. לפיכך ניתן להתחשב בסולחה כנימוק, בין יתר השיקולים שבית המשפט שוקל בבואו לגזור עונש, להקלה בענישה (וראו ת"פ (מחוזי-חי') 6112/07 מדינת ישרא נ' מג'דיבו (לא פורסם, 19.11.2007); ת"פ (מחוזי-ת"א) 1050/05 מדינת ישראל נ' אבי (לא פורסם, 21.11.2005); ת"פ 40127/03 הנ"ל).

7          עוד לקחתי בחשבון לזכות הנאשמים את הודאתם בעובדות כתב האישום במועד מוקדם של המשפט, טרם תחילת הליך ההוכחות. הם הגיעו להסדר במסגרת הליך גישור, שנועד לברר אפשרות לסיים את התיק בהסכמת הצדדים בלא שמיעת הוכחות, וההליך צלח.

8          לנאשם 1 יש שש הרשעות קודמות, כאשר ביניהן הייתה גם עבירות אלימות ועבירת מין.  אולם, האחרונה שבהן בוצעה בשנת 94. דהיינו, כבר כ-15 שנים שנגד נאשם זה לא נפתחו תיקים פליליים. כמו כן, הנאשם לא ריצה מעולם מאסר בפועל.

לנאשם 2 יש שלוש הרשעות קודמות, אולם אין הן מעבירות האלימות. אף נאשם זה לא ריצה עד היום מאסר בפועל.

אף לעובדה כי המאסר הוא הראשון לנאשמים יש לתת משקל. לא דומה נאשם אשר החברה ניסתה כבר את כלי הענישה החמור של מאסר והוא חזר לסורו, לנאשם שזהו לו המאסר הראשון ויש תקווה, כי ירתיע אותו ויחייבו לעשות את חשבון הנפש והבחירה בין הדרך הנורמטיבית לדרך של חיים בעולם העברייני.

9          שני הנאשמים בעלי משפחות. שניהם נשואים ולכל אחד מהם יש שמונה ילדים שחלקם קטינים. הן עדי האופי והן המתלונן ביקשו לפסוק את עונשם של הנאשמים בקו הרחמים בהתחשב בכך שהנאשמים השאירו בבתיהם 16 ילדים קטנים ללא אב מפרנס ומשגיח שלא יושפעו מתרבות הרחוב.